פסק-דין בתיק עב"ל 611-09

השופטת רונית רוזנפלד

1.      בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעתו של המערער כנגד המוסד לביטוח לאומי, להכיר באירוע אוטם שריר הלב שבו לקה בחודש ינואר 2007 כפגיעה בעבודה. על סמך תשתית עובדתית מוסכמת, ממנה עולה כי בימים 11.1.07 ו-12.1.07 אירעו בעבודתו של המערער אירועים חריגים של כעס ועבודה מאומצת, מינה בית הדין האזורי מומחה יועץ רפואי, לבחינת הקשר הסיבתי שבין האוטם בו לקה המערער לבין עבודתו. בית הדין דחה את תביעת המערער, על סמך חוות דעת המומחה בדבר היעדר קשר סיבתי בין האירועים בעבודה לבין בוא האוטם (השופט אילן איטח ונציגות הציבור הגב' אסתר שריון והגב' גילה שהרבני; בל 1365/08). מכאן הערעור שלפנינו, בו אנו מתבקשים לקבוע קיומו של קשר סיבתי כאמור, וכפועל יוצא מכך, להכיר  באוטם בו לקה המערער כפגיעה בעבודה.

         נציין כי בהסכמת הצדדים, נשמע הערעור במותב חסר, בהעדרו של נציג מעבידים.

הרקע העובדתי

2.      המערער, יליד שנת  1953, מועסק במפעל לייצור צינורות ב-10-12 השנים האחרונות כמנהל עבודה בייצור. ביום רביעי ה- 10.1.07, ארעה תקלה בייצור אשר חייבה את בדיקת הצינורות ביום למחרת. לשם ביצוע הבדיקה למחרת בבוקר, קיבל המערער מהמפעל פנס, אותו הניח לטעינה במשרדו. ביום למחרת, ה- 11.1.07, הגיע המערער כרגיל בשעה 06:00 בבוקר למשרדו, וגילה שהמשרד נפרץ והפנס נעלם. הדבר הכעיס את המערער, וכשהוא מאדים מכעס הסתובב במחלקה במשך כעשר דקות, כועס וצועק על הפועלים. המערער המשיך באותו היום בעבודתו. במהלך היום החל להרגיש לחצים בחזה, אך לא ייחס לכך חשיבות, והלך לביתו. המערער רגיל לצעוק בעבודתו, אך הפעם הוא צעק וכעס יותר מהרגיל. ביום שישי, 12.1.07, הגיע המערער לעבודה כרגיל. בשל אותה התקלה שארעה, נדרשו פעולות של ביצוע תיקונים פיזיים בקו הייצור. בשל לחץ הזמן ושלא כמנהגו, סייע המערער לפועלים ועבד עבודה מאומצת במשך כשעתיים, במהלכה הרים גלגלים במשקל של כ-40-50 ק"ג. כמו וכן עבד עם פטיש 5 ק"ג. בשעה 12:00 חש המערער כאבים בחזה, בעקבותיהם הלך לביתו ולא סיים את המשמרת, שאמורה הייתה להסתיים בשעה 14:00. במהלך הימים חמישי, ושישי היה המערער "לחוץ" מהעיכוב שחל כתוצאה מהתקלה בייצור, ומהעיכוב בטיפולה בשל העלמות הפנס. הלחץ שבו היה נתון נבע גם מן הפריצה למשרדו ותחושת הבגידה שחש בעקבותיה. ביום שבת ה- 13.1.07, הגיע המערער בשעה 15:10 ובכוחות עצמו למוקד רפואי פרטי, תוך שהוא מתלונן על כאבים בחזה. משם פונה לבית חולים אסף הרופא.

ההליך בפני בית הדין האזורי ופסק דינו

3.      בית הדין האזורי מינה את דר' צבי שלזינגר כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן: דר' שלזינגר או המומחה) לבחינת הקשר הסיבתי בין האירועים בעבודה כמתואר לעיל לבין האוטם ממנו סבל המערער. ואלו הן השאלות אשר הפנה בית הדין אל המומחה ותשובות המומחה מיום 10.11.08, בהתאמה:

"1. ש.    מה הפגימה ממנה סבל התובע [המערער, ר.ר.] בליבו ביום 13.1.07?

ת.   הפגימה ממנה סבל התובע בליבו ביום 13.1.07 הינה אוטם חריף בשריר הלב. התובע סבל מפגיעה קשה בליבו עקב אוטם נרחב מאוד בשריר הלב בדופן הקדמי של הלב המלווה בירידה קשה בתפוקת הלב. בעת האשפוז ביחידה לטיפול נמרץ לב בבית חולים 'אסף הרופא', סבל התובע מאירוע חולף של פרפור פרוזדורים. קרוב לוודאי הוא נגרם על רקע אי ספיקת לב. כמו כן בדיקות הדם הראו ערכים גבוהים של סוכר בדם, המצביעים על סוכרת שהייתה סמויה או לא ידועה לפני האירוע. בתאריך 19.01.07 הועבר התובע למחלקה פנימית, אך התובע סירב להתאשפז במחלקה וחתם על טופס סירוב לאשפוז למרות הסברים מרובים שקיבל על הצורך באשפוז והשגחה.

2. ש.   האם קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 11.1.07 (סעיף ג' 4 לעיל) ו/או האירוע מיום 12.1.07 (סעיף ג' 5 לעיל) לבין  הפגימה של  התובע בליבו?

ת.    בסיכום המחלה מהיחידה לטיפול נמרץ נכתב בצורה חד משמעית שהתובע התקבל לאשפוז בגין התלונה עיקרית של 'לחץ עז בחזה מזה שעה', כמו כן נכתב בתולדות המחלה 'כשעה + טרם קבלתו למיון החל לחץ עז במרכז החזה עם הקרנה לגב לראשונה בחייו'. התובע אושפז בתאריך 13.1.0 [צ"ל '13.1.07', ר.ר.] , ביום שבת בשעות אחה"צ, בגין המחושים שהופיעו סמוך לאשפוזו באותו יום ולראשונה בחייו. האירועים בעבודתו כמנהל עבודה בייצור בתאריכים, 10.1.07, 11.1.07 וביום 12.1.07 להערכתי, אינם קשורים לאירוע התקף הלב שסימניו הראשונים החלו כשעה לפני אשפוזו ביום מנוחה בתאריך 13.1.08 [צ"ל '13.1.07', ר.ר.] .

לתובע הייתה תשתית חולנית בכלי הדם הכליליים שבלב, הוא עבר צנתור באשפוזו ונמצאה מחלה דו-כלילית בעורקים הכליליים שבלב והושתלו בהם שני תומכים. כמו כן אובחן התובע כסובל מסכרת שהתגלתה באשפוזו. התובע היה בעל סיכון גבוה ללקות בהתקף לב בעיקר לאור סיפור משפחתי של מחלת לב איסכמית אצל כל אחיו ואחותו. האירועים בעבודתו בשלושת הימים שקדמו להתקף הלב קשורים לעבודתו כמנהל עבודה בייצור גם אם היו חריגים, להערכתי היו ללא קשר לאירוע שסימניו הקליניים החד משמעיים הופיעו לראשונה ביום המנוחה (שבת) שלאחריהם.

3. ש.   אם יקבע שקיים קשר סיבתי בין איזה מהאירועים הנ"ל לבין הפגימה, האם השפעת האירוע/אירועים על גרימת הפגימה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון מצבו הקונסטיטוציונלי?"

ת.    להערכתי אין קשר סיבתי בין איזה מהאירועים המתוארים במסמך החלטת בית המשפט מתאריך 6.10.08 בסעיף עובדות המקרה, לבין הפגימה בלבו של התובע".

4.       המערער הגיש בקשה לפסילת המומחה, בטענה שהמומחה סטה מהעובדות שנקבעו ע"י בית הדין. בקשתו נדחתה על ידי בית הדין האזורי, מן הטעם שהמומחה לא התעלם מעובדות שנקבעו, ואף לא קבע עובדות שונות. יחד עם זאת ועל פי החלטת בית הדין האזורי, הופנו אל  המומחה שאלות הבהרה. להלן נוסח השאלות ותשובות המומחה בהתאמה:

"א. ש.  בחוות דעתך מיום 10.11.08 אזכרת רישום בסיכום המחלה לפיו התובע חש בלחץ עז כשעה טרם קבלתו למיון ביום 13.1.07. בפרק העובדות נקבע שהתובע חש בלחצים בחזה ביום 11.1.07 ולא ייחס לזה חשיבות (ס' 4 להחלטה) וכן חש כאבים בחזה והלך לביתו טרם סיום העבודה ביום 12.1.07 (ס' 5 להחלטה).

(1)         אנא הסבר האם לעובדות הנ"ל יש משמעות מבחינת הקביעה בדבר קיומו או העדרו של קשר סיבתי בין האירוע מיום 11.1.07 ו/או האירוע מיום 12.1.07 לבין האוטם של התובע.

(2)         האם נוכח העובדות הנ"ל ניתן לקבוע כי האוטם החל עוד ביום 11.1.07 או ביום 12.1.07?

ת.   בתור נותן חוות דעת רפואית אני מסתמך על החומר הרפואי שהובא לעיוני. בחומר רפואי זה אין כל עדות למה שמכונה תסמונת תעוקתית לא יציבה שהחלה בתאריכים 11.1.07 ו- 12.1.07, דהיינו בימים בהם הוגדרו אירועים חריגים. תסמונת תעוקתית לא יציבה המקדימה אוטם חריף בשריר הלב מתבטאת בכאבים בבית החזה, לעיתים מלווים בהקרנות לזרועות, ללסתות ולגב, החוזרים ונשנים ביום ובלילה, ללא קשר למאמץ גופני והדורשים אשפוז במחלקה קרדיולוגית וביצוע צנתור לב.